חברה פעם אמרה לי שמאז קורס ההדרכה בצופים, אי שם בגיל 15 (אמא'לה, עברו 20 שנה מאז), אני עושה בערך את אותו הדבר. אז ממש לא הייתי אומרת על עצמי שאני דורכת במקום ומשחזרת צעדים, אבל כן ידעתי על עצמי מגיל מאוד צעיר שאני אוהבת לעשות חינוך, שזה המרחב שאני מרגישה בו הכי יצירתית, הכי משפיעה והכי מושקעת.

בעשור האחרון אני מורה, ובמשך המון שנים זה היה מגרש המשחקים שלי- בית הספר אפשר לי לגדול ולהגשים כל חשק שהיה לי ובאמת נעתי בין תפקידים שונים, כשהמגרש הביתי שבניתי וטיפחתי הוא החינוך החברתי, ובגדול הכנסתי כמה שיותר חינוך בלתי פורמלי לתוך בית הספר.
לאחרונה החלטתי לצאת ולהגשים את עצמי גם מחוץ לבית הספר שבו אני מלמדת.

בעיניים בלב אני משתמשת בידע שצברתי במערכת ומנסה לשפר אותה- הפעם מבחוץ. בניתי ערכה של מעגלים, תחום שטיפחתי בבית הספר במשך שנים, יצרתי ממש שפה של מרחב מעגלי, שמאפשר בניית קשר אחר בין מורים לתלמידים ועובד על המרקם החברתי בתוך הכיתה. את השפה הזאת אני שואפת להטמיע דרך ערכות, סדנאות למורים וליווי בתי ספר.