עיניים בלב

#נושאים אקטואלים בכיתה #אקטואליה #נושאים נפיצים #דמוקרטיה #פלורליזם #חופש דעה #חשיבה ביקורתית

הילדים הלכו לישון, אני פותחת את המחשב בפינת האוכל, ומנסה לחשוב- באיזה נושא לבנות את מעגל השיח הקרוב בחטיבת הביניים. ברקע, איתי צופה בחדשות… פיטורי ראש השב"כ, הכוונות לפטר את היועמ"שית, הפגנות, חטופים, הפגזות בעזה, טילים מתימן…. אני שומעת את כל המידע הזה כאילו מרחף מעל ראשי והדיון הפנימי ביני לביני מתחיל:
קול א': זה לא יכול להיות שהמדינה בוערת ושבבית הספר לא מדברים על זה בכלל.
אולי זה צריך להיות הנושא של המעגל הבא- המצב במדינה.
קול ב': אל תכנסי לזה. אי אפשר לצאת בחיים מלהביא את זה לכיתה. את הרי יודעת מה יקרה… את רק תגידי ביבי- ויש לך שדה קרב בכיתה, תקווי שלא יהיו פצועים.

קול א': נתחיל בלשאול את קלוד (AI) אם יש לו רעיונות איך לדבר על אקטואליה בלי שזה יהיה נפיץ ויגרור שיח אלים. [כצפוי, אפילו הוא לא יודע לפתור את האתגר הזה]
קול ב': תגידי את השתגעת? את רוצה לגעת בתכנים האלה ועוד בחטיבת הביניים? ואת רוצה להגיד לי שאת הולכת להגיד לכל המורות שמעבירות מעגלים שזה הנושא של המעגל? אין לך סיכוי. אף אחד לא נוגע בדברים האלה.
קול א': אי אפשר לעשות חינוך אמיתי דרך עיסוק כל היום בפוצי מוצי של ערכים. צריך להתלכלך בבוץ ולגעת בנושאים החשובים באמת. אולי לכאן חינוכית יהיה איזה סרטון שמסביר את המצב בצורה אובייקטיבית ופותח לדיון? אולי סייף סקול? נאדה???
קול ב': את רואה? העולם שולח לך מסר ברור: יש נושאים שעדיף לא לעסוק בהם. עוד יומיים גם ככה המדינה תבער בגלל משהו אחר. ספר הלימוד לעומת זאת תמיד רלוונטי!

ואחרי שכל הדיון הפנימי הזה התקיים, היה לי ברור שאני קול א'. שאני חייבת להביא את המציאות לתוך הכיתה. אבל שקול ב' מבטא את הפחד שלי ושלצערי הפחד הזה לא נפגש עם מידע להיאחז בו. לא מצאתי מערכי שיעור, סרטונים או כתבות שיענו לי על השאלה: איך עושים את זה????

למזלי החלטתי להעלות את השאלה הזאת ברשתות, והתגובות שקיבלתי היו מדהימות. כל שנשאר לי זה רק לאגד אותן יחד, והרי לכן המדריך למורה לניהול דיונים אקטואלים בכיתה. מקווה שיהיה לכן לעזר!

אז הנה עשרה עקרונות לניהול שיח אקטואלי בכיתה:

1. עין ביקורתית לצד נחמה בטוב:

אנחנו בעצם צריכים לנוע בין שני הצדדים האלו כל הזמן. לא לוותר על אף אחד מהם. כל צד שנאחוז רק בו בלבד- יחטא למציאות. וזו גם הצעה לדרך חיים עבור התלמידים:
אין רק שחור, ואין רק לבן, וזה תפקיד שלנו לראות את שניהם.
אם כן, טלי פורשטט המופלאה הציעה מתודה נחמדת למימוש הרעיון: כל אחד/ת מתחיל/ה משפט ב: "אמנם ה..... זה הדבר שהכי מבאס/מכעיס/מרתיח אותי במדינה הזאת, אבל מה שטוב פה זה......"

2. לבחור מילת בטחון מצחיקה כשדברים גולשים מעבר למה שתכננו:

כל מי שניהל בעברו דיון אקטואלי בכיתה, יודע שהדברים יכולים להתלהט בשניות ומהר מאוד אפשר להגיע למצב "אין-שיח", המולת צעקות, והופס- תחושת החרטה שבכלל ניסינו מתגנבת מאחורי הראש וכו' וכו'... לכן, הדס רייס הציעה לי הצעה שאני מאמצת בשתי ידיים ומציעה גם לכם!
לא מתחילים את הדיון לפני שמדברים על גבולות הגזרה, וקובעים יחד עם התלמידים את כללי האצבע שישרתו אותנו בתוך השיח. ביניהם, מילת הביטחון- שאין מה להגיד, זה פשוט אדיר.

3. לזוז מהמתכונת שהייתה פעם של “בעד ונגד”:

העיקרון הזה, שמציעה ד"ר גליה אבישר, הוא בעצם שילוב של שני העקרונות שהובאו קודם. הוא מכיל בתוכו את הצורך להעביר לתלמידים שאין מחנות, אין צדדים, יש מורכבות, והוא גם משתף את התלמידים בקושי ובמורכבות. גליה קוראת לנו המורים לשתף את התלמידים בקושי להביא את הנושאים האקטואליים לתוך הכיתה, לדבר על למה חשוב שנדבר, למה זה טוב, ומה עושים כשקשה לנו לשמוע.

4. להתחיל במטרות:

טל כץ והדס גורן החכמות גרמו לי להבין שברגע שנבין מה נרצה להשיג בדיון, ולמה חשוב שיתקיים, נסלול לנו את הדרך לקיומו. מה חשוב לך שהתלמידים ייקחו מהדיון? עידוד מעורבות אזרחית? פיתוח זהות אישית? טיפוח סובלנות? היכרות עם ערכי הדמוקרטיה? יש כל כך הרבה דברים שאפשר להשיג, אבל חשוב לבחור מטרה ממוקדת וסביבה לבנות את מערך השיעור.

5. לא להתעלם מהכובד הרגשי

תלמידים צריכים מקום בטוח לדבר בו, לשתף, לחשוב.
לכן, רחל אליהו המדהימה הציעה לי לנהל שיח סביב 3 השאלות:

· מה אנו רואים?

· מה אנו יודעים?

· מה אנו מרגישים?

6. להתרחק כדי להתקרב

לפעמים כשאנחנו מרגישים שהדברים מאוד קרובים, אנחנו נהיים מאוד רגישים ואף נפיצים. לכן, אפשר להביא אירוע שקרה בבית ספר אחר או בתקופה אחרת בהיסטוריה כדי לבחון אירועים מהתקופה האחרונה. דווקא המרחק מאפשר מפגש עם הכאן והעכשיו.

7. האכפתומטר:

אם בחרנו שהדיון האקטואלי יעודד מעורבות אזרחית וייבחן את מידת הקשר של אירועים "מהחדשות" על החיים האישיים שלנו, האכפתומטר של גלי צחור הוא הצעה נהדרת. מד שנע בין - (1)לא שמעתי על זה לבין - (4)פעלתי בנושא. ביניהם: (2) שמעתי/קראתי/ראיתי משהו; (3) קראתי לעומק, שאלתי והתעניינתי בנושא. כל זאת בנוגע לאירועים שהיו . כלומר, בכל פעם מעלים אירוע אקטואלי ומבקשים מהתלמידים להיעמד על הציר. סביב מקום עמידתם אפשר לנהל דיון וגם לאפשר להם לשנות את מקומם לאחר שיח.

8. להכיל את המכילה

גם אנחנו, המחנכות זקוקות לאוורור רגשות, לבירור התחושות והעמדות. לא לוותר על זמן עיבוד שלנו עם עצמנו… גם את זה גלי צחור לימדה אותי :)

9. המודל לטיפול באקטואליה

מסתבר שיש מודל כזה… רובנו עושים את זה באופן אינטואיטיבי, אבל כמה טוב שיש כאלו שדאגו לסדר את הדברים עבורנו, לייצר שיטה, ולגרום לנו להיכנס לכיתה בשליטה, בעיקר כשהעיסוק בנושאים האקטואליים מרגיש הרבה פעמים ככזה שיכול לאבד שליטה ברגע. המודל, שגלי צחור חשפה אותי אליו, מציע מעבר בין שלושה שלבים:

· אוורור רגשי

· איסוף עובדות ונתונים

· נקיטת עמדה

חשוב לציין שכל שלב הכרחי, ושגם סדר הדברים קריטי.